מטעויות לתגליות

מאת: תמי שם טוב ומיכאל פאוסט

סִפּוּרִים אֲמִתִּיִּים שֶׁהִתְחִילוּ בְּאוֹי לאֹ וְהִסְתַּיְּמוּ בְּאוֹי כֵּן!
הָרוֹפֵא אָלֶכְּסַנְדֶּר פְלֵמִינְג שָׁכַח לִסְגֹּר חַלּוֹן וְגִלָּה אֶת הָאַנְטִיבִּיּוֹטִיקָה!
הַיַּמַּאי כְּרִיסְטוֹפֶר קוֹלוֹמְבּוּס תָּעָה בְּלֵב יָם וְהִגִּיעַ לְיַבֶּשֶׁת אָמֵרִיקָה!
הַמַּדְּעָן וִילְהֵלְם רֶנְטְגֶן רָאָה נִצְנוּץ בָּאֲפֵלָה וְהֵבִיא לִפְרִיצַת דֶּרֶךְ בִּרְפוּאָה!
תַּגְלִיּוֹת רַבּוֹת בְּמַהֲלַךְ הַהִיסְטוֹרְיָה נוֹלְדוּ בְּטָעוּת וְשִׁנּוּ אֶת הָעוֹלָם שֶׁלָּנוּ.
בַּסִּפּוִּרים הָאֲמִתִִּיּים שֶׁבַּסֵּפֶר תּוּכְלוּ לָצֵאת לְמַסָּע מְרַתֵּק מִטָּעוּיוֹת לְתַגְלִיּוֹת וְלִלְמֹד אֵיךְ צִנְצֶנֶת שְׁבוּרָה הִצִּילָה מִילְיוֹנֵי אֲנָשִׁים מִתְּאוּנוֹת, אֵיךְ חֹמֶר נִקּוּי יָשָׁן הָפַךְ לְאַחַד הַמִּשְׂחָקִים שֶׁיְּלָדִים הֲכִי אוֹהֲבִים, וְאֵיךְ חֲטִיף מְקֻלְקָל הוֹבִיל לְהַמְצָאַת הַתַּנּוּר הַמָּהִיר בָּעוֹלָם. כִּי מִי שֶׁרוֹאֶה בְּטָעוּת הִזְדַּמְּנוּת — לְהִתְבּוֹנֵן, לִלְמֹד וְלַחְקֹר — מְגַלֶּה דְּבָרִים נִפְלָאִים!
אֶת הַסִּפּורִּים כָּתְבָה תָּמִי שֵׁם־טוֹב, כַּלּתַ פְּרַס בְּיאַלִיק ופְּרַס לאֵָה גולְֹדְבֵּרְג, שֶׁסְּפָרֶיהָ לִילָדִים וּלְנֹעַר, וּבָהֶם סִדְרַת ”מַמְצִיאִים וּמְגַלִּים”, ”וְאֵיךְ קוֹרְאִים לָךְ עַכְשָׁו” וַ”אֲנִי לֹא גַּנָּב”, זָכוּ בְּשִׁבְחֵי הַבִּקֹּרֶת וְתֻרְגְּמוּ לְשֵׁשׁ שָׂפוֹת.
אֶת הַצִּיּוּרִים יָצַר מִיכָאֵל פָאוּסְט, צַיָּר, אָנִימָטוֹר וּמְעַצֵּב אָמָּנוּתִי עֲטוּר פְּרָסִים. פָאוּסְט הָיָה שֻׁתָּף בָּעִצּוּב הָאָמָּנוּתִי שֶׁל הַסְּרָטִים ”וַאלְס עִם בַּאשִׁיר” וְ”כֶנֶס הָעֲתִידָנִים”. סִרְטוֹ ”אַגָּדַת חֻרְבָּן” זִכָּה אוֹתוֹ בִּפְרַס הָאָקָדֶמְיָה לְקולְֹנועַֹ. מִטָּעוּיוֹת לְתַגְלִיּוֹת הוּא סִפְרוֹ הָרִאשׁוֹן לִילָדִים.
”זֶהוּ סֵפֶר חָשׁוּב לִילָדִים וּלְהוֹרֵיהֶם, שֶׁאִם רַק יַשְׂכִּילוּ לְהָבִין אֶת עֶרְכָּן הָאֲמִתִּי שֶׁל טָעוּיוֹת, יִלְמְדוּ לְהִשְׁתַּחְרֵר מֵהַפַּחַד לְהִכָּשֵׁל וְיוּכְלוּ לְהַצְלִיחַ יוֹתֵר וְלִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים יוֹתֵר.”
ד”ר טַל בֶּן־שַׁחַר, מְחַבֵּר רַב־הַמֶּכֶר ”בְּאשֶׁר וּבְאשֶׁר”
”הַסּפֵרֶ הַנפְִּלאָ מִטָּעוּיוֹת לְתַגְלִיּוֹת הוּא לֹא רַק סֵפֶר קָרִיא וְסוֹחֵף, זֶהוּ גַּם סֵפֶר מְשַׁחְרֵר. הוּא מְשַׁחְרֵר אֶת הַקּוֹרְאוֹת וְהַקּוֹרְאִים שֶׁלּוֹ מֵהַפַּחַד לִטְעוֹת. זֶהוּ סֵפֶר חָשׁוּב, מְתַגְמֵל וּמֻמְלָץ.”
מִיכָה גוּדְמַן, מְחַבֵּר רַב־הַמֶּכֶר ”מַהְפֵּכַת הַקֶּשֶׁב”