בנצי וסופר בן

בֹּקֶר אֶחָד פּוֹגֵשׁ בֶּנְצִי אֶת סוּפֶּר-בֵּן כְּשֶׁהוּא עָצוּב.
הַפִּיל הַקָּטָן זָקוּק לְעֶזְרָתוֹ,
כִּי חֲלִיפַת גִּבּוֹר-הָעָל שֶׁלּוֹ נִקְרְעָה.
עֲלֵיהֶם לְהַגִּיעַ לְדוֹדָה זֶלְדָה הַתּוֹפֶרֶת בְּלִי שֶׁהַחַיּוֹת הָאֲחֵרוֹת בַּיַּעַר יַבְחִינוּ בָּהֶם.
כָּרָגִיל, בֶּנְצִי הוּא שֶׁהוֹגֶה תָּכְנִית פְּעֻלָּה עַרְמוּמִית בִּמְיֻחָד!